נורה דוד

נולדתי בליל קיץ חם כשרבבות עצי אשוח האירו את העיר הגדולה.

אתם מדמיינים את חג המולד בקיץ? ככה זה בחצי הכדור הדרומי.

אבל אני ראיתי עצי אשוח רק דרך החלונות הפתוחים של השכנים, לנו בבית לא היה עץ כזה עם אורות מהבהבים. ההורים שלי לא חגגו את חג המולד, ובגלל שנולדתי בחנוכה, קראו לי נורה, השם הארגנטינאי שהכי הזכיר להם את המילה אור.

הם שלחו אותי לבית ספר עברי בו לימדו אותי על תולדותיו של עם כמעט דמיוני, שאמרו לי שהוא העם שלי, ושהמולדת  זה לא המקום בו נולדתי, אלא ארץ רחוקה וערטילאית בה השמש שוקעת בים, ולשם אני חייבת להגיע כשאהיה גדולה.  

בגלל זה אני כאן, כותבת מימין לשמאל (את השירים הראשונים שלי כתבתי לגמרי הפוך) במבטא ארגנטינאי.

כן, גיליתי שגם בכתיבה יש לי מבטא.

מתישהו, עם כתיבת הרומן שלי "זה לא היה אותו הגשם", התחלתי גם קצת להתגעגע למקום ההוא , שבו השמש זורחת בים ושוקעת מעבר להרי האנדים.

ואם זה לא מספיק מוזר, במקצועי אני רוקחת. למדתי באוניברסיטה העברית לרקוח כל מיני  משחות, תחליבים ושיקויים.

אבל מאז ומתמיד אני “רוקחת מילים “.